עם יד על הלב, מי מאיתנו לא חשב על עצמו נופל בשבי ומגלגל בראש כיצד היה מגיב במקום החטופים / חטופות? אני בטוח שרבים מהישראלים, מיהודי העולם ומאוהדי ישראל חשבו על כך. אני יכולתי להרהר בחוויה לעומק, רק כאשר רומי, אמילי ודורון חזרו מהשבי. לקח לי שנה וארבעה חודשים להעלות על דעתי מה עבר עליהן שם, כלומר קיבלתי הצצה לחווית השבי שלהן. איך? פשוט ראיתי תמונות, התמקדתי בהן ויכולתי לראות חלקים מהחוויה שלהן - דרך העין השלישית. תגידו שזה הדימיון שלי, לא איכפת לי, למדתי להתייחס לתמונות שראיתי בעיני רוחי ברצינות ואני כבר לא מזלזל בדימיון. זה לא קסם, זו מיומנות שהתאמנתי עליה והיא קיימת אצל כולנו ברמת יכולת כזו או אחרת, אבל זה לא העניין. התמונות שראיתי בעיני רוחי לקחו אותי לדיון פנימי על השיעור הנשמתי של אנשים שנופלים בשבי באשר הם. במקרה של החטופות והחטופים שלנו יש כאן חוויה רב רובדית ברמה האישית, שלהם ושל המשפחות שלהם, ברמה הלאומית, הבין לאומית וברמה שמעבר לחומר - המסר העליון של עולם הסיבות הגבוה.
ברמה האישית
חשוב להבין שאדם שלוקח על עצמו שיעור נשמתי של נפילה בשבי תכננן חוויה כה משמעותית מראש בחוזה הנשמתי. המשמעות לכך היא שיש לנושא מימון אנרגטי כי לכל חווית חיים שנועדה לחכך אותנו בחומר כדי שנלמד ממנה, על אחת כמה וכמה חוויות מאתגרות, יש תמיכה אנרגטית מהבריאה. אנחנו דואגים לכך שנקבל כוח / אנרגיית חיים למצבר האנרגטי שלנו דרך השובים שלנו (אפילו אם הם מתעללים בנו), דרך אנשים שעוברים איתנו את השבי וגם באופן ישיר - טעינה אנרגטית תוך כדי החוויה, ישירות מהבריאה. בנוסף לכך, המדריכים האנרגטיים שנמצאים עם כל אחת ואחד מאיתנו לאורך כל חיינו, "עובדים שעות נוספות" כאשר אנו עוברים חוויות מאתגרות דוגמת שבי ומסייעים לנו בל ניפול. למרות התנאים הקשים, שרבים לא עומדים בהם יש מי שמצליח וראינו 3 דוגמאות חיות השבוע (19.1.25). אני נפעם מהעוצמה של הנשים הללו.
אבל איך יעלה על הדעת שנשמה תיקח על עצמה חוויה כל כך קשה, אולי מהקשות שיש בכדור הארץ? אם ננתק את העניין הרגשי ונתבונן על כדור הארץ כשדה אימון אולטימטיבי המאפשר לנו לחוות נפרדות, קושי, ניתוק וחושך, נבין שחווית שבי מאפשרת לנשמה לחוות את כל אלה ועוד... אילו נשמות יקחו על עצמן חוויה כזו? נשמות נועזות, אמיצות, שכבר חוו אהבה גבוה וחסרה להן למידה של הקטבים השליליים של החיים, אבל באופן קיצוני. אני בטוח שלא כל אחד מאיתנו בנוי לחוויה כזו וגם יודע שלמזלנו לא כולנו צריכים לעבור חוויות כאלה. החוויה הזו שמורה לנשמות ספציפיות שמסוגלות לעמוד בה ואף לצמוח ממנה. איני מפחית מעוצמת הקושי, הסבל והצלקות הרגשיות שאותם אנשים עוברים ברמת הנפש, אך ברמת הנשמה - היא צוהלת על הזדמנות הלמידה העצומה שנפלה בחלקה. הוכחת הלמידה היא שחייהם של אותם אנשים משתנים מאופן מוחלט: יש את החיים עד השבי ואת החיים שאחרי. אסור לנו כחברה להפוך אותם למסכנים או להתייחס אליהם כאל קורבנות - אלו שליחים גדולים שעלינו לשאת על כפיים.
אני באופן אישי, חושב שלא הייתי עומד בחווית השבי
אני מכיר את עצמי וממש יכול לחוש שלא הייתי מחזיק מעמד לאורך זמן. תחושת הנפרדות, חוסר הודאות, ההשפלה, ההתעללות והיעדר החופש היו גומרים אותי ואז היו נשארות לי שתי אפשרויות: למרוד ולנסות להחלץ תוך סכנת חיים או להתאבד. קיבלתי על כך הרבה תגובות ברשתות החברתיות: "אתה כן היית שורד...", "כוחות האדם מתגלים לו בזמן מצוקה...", "לכן זה לא קרה לך ולהם כן...", "זה לא התיקון שלך..." (אגב, לא יכול לסבול את המילה "תיקון" בהקשר לשיעורי נשמה. מעדיף להמיר את הביטוי הזה במילה השלמת למידה - מילים חשובות יש להן כוח והן חלק מתהליך יצירת מציאות). מרשה לעצמי "לשחק" עם מחשבות ותחושות והמסקנה שלי היא כזו - גם מי שלא שורד שבי הוא שליח שבא להעביר מסר.
המסר ברמה הלאומית
שלל אירועי ה 7.10 ובעיקר צלקת החטופות והחטופים נועדו לתת בנו, קולקטיב העם היהודי, סימן כמו אות קיין בל נשכח - כי נרדמנו בשמירה. עלינו להיות ערים לייעוד שלנו, אסור לנו לשגות בקונספציות, אסור לנו לנוח על זרי הדפנה עד שהחושך יתהפך עלינו. אסור לנו לדבוק רק באנרגיות של מים - (רגש) ואדמה - (חומר), משום ששליחות העם היהודי היא אש (תעוזה והובלה) ואוויר (שכל ידע ותקשורת). אש ואוויר אלו אנרגיות של עצמאות, של מחקר מרחבים חדשים, של יציאה מאזור הנוחות. אנחנו לא צריכים לקבל אישור על כל תנועה שלנו מארה"ב - למרות שאנחנו פרוקסי שלה וכדאי לנו לשמור על קשר טוב. האמריקאים זקוקים למוח היהודי לא פחות משאנו זקוקים למשאבי ההגנה שלהם. כל חיילינו, הרוגי המלחמה הזו, השבויים, אלו שמתו בשבי, אזרחים שנרצחו, בצד שלנו ובצד השני (של אוייבינו) - כולם תורמים להתפכחות הישראלית. התעוררות שאמורה להפנות את שתשומת הלב והראש שלנו לצורך בהגדרה עצמית מחודשת של ברית הגורל שלנו והחלטה על הייעוד שלנו כעם.
המסר ברמה הבינלאומית
החטופים ומלחמת 7.10 מעוררת את מדינות העולם מתרדמת. 80 שנות השקט מאז מלחמת בעולם השנייה תמו. שני צירים מתארגנים לשלב נוסף של מאבק: מצד אחד מדינות המערב בראשן ארה"ב, ישראל, אירופה, אוסטרליה, אמירויות ואולי כמה מדינות מוסלמיות סוניות ומן הצד בשני: סין, רוסיה, איראן, רוסיה, צפון קוריאה, טורקיה, מדינות האיסלאם השיעיות וכמה מדינות בדרום אמריקה (למשל ברזיל). בקיצור, "הולך להיות שמח...", אבל לאן כל זה מוביל?
המסר הגבוה לאנושות
האנושות עוברת תהליך של ניקוי והתעלות מאנרגיות שליליות. זו לידה קשה אשר כרוכה בהרבה כאב. אנחנו דור המדבר עד שנתנקה בהתדר השלילי שסובב את כדור הארץ, זה עניין של כמה עשרות שנים ונחווה זאת בגלים, קצב האירועים הולך ומתגבר. עידן הדלי מביא עמו כאוס, שבירת מסגרות ישנות שאינן מתאימות לתקופה כדי שחדשות יבנו תחתן. המסגרת הכלכלית תשתנה לאחר נפילה גדולה של המערכת המוניטרית, מסגרות המדינה ישתנו לאחר שנשבע ממלחמות, משאבי האנרגיה עליהם מושתתת הצריכה האנושית ישתנו כשנעבור לצריכת אנרגיה חופשית, במקביל נעבור אבולוציה תודעתית מואצת כאשר נפגש עם תרבויות חוצניות מעבר לכדור הארץ. בקיצור, מה שהיה הוא לא מה שיהיה ויש חדש תחת השמש, היכונו לשינויים עצומים בכל שטחי החיים לאורך העשורים הקרובים. כולנו בדרך לעידן חדש ללא מלחמות, אנושות חדשה שתוולד מתוך הכאוס ותביא עמה תור זהב של שגשוג, קדמה והרבה אהבה.
Comments