top of page

תובנות על חיבורי חומרוח

מחלת הסרטן מנקודת מבט נשמתית, סיבות ותהליכי החלמה

אצל רוב האנשים מחלת הסרטן מופיעה בהפתעה גמורה. המוות ניצב מול הפנים ומחייב עצירה והתבוננות. מעטים יודעים בתחושת בטן שהמחלה בדרך או שהיא עתידה להופיע בשלב כלשהו בחיים. מבחינה נשמתית סרטן הוא אמצעי שנשמה משבצת בתסריט החיים כזרז התפתחותי המופיע כתנאי. התנאי הוא שבמידה ואדם מדלג על שלב התפתחותי שקשור בתהליך רגשי (יסוד המים) הסרטן יופיע כדי לעצור אותו.

כועסים עלי שאני משמיע גישה המטילה על אדם אחריות למחלת הסרטן: לא מספיק שיש לאדם סרטן עכשיו אתה גם אומר לו שהוא אשם בכך? לפי תפיסת עולמי שהתגבשה תוך כדי לימודי תודעת העל יחד עם הצלבות ממורים רוחניים שונים (למשל אילנה רוגל) בנוסף לספרים רבים שקראתי ולאחר ניסיון בליווי מאות רבות של אנשים, גיבשתי דעה מוצקה. יחד עם כל המידע שספגתי מבחוץ, האזנתי לקול הפנימי שלי ובדקתי אם המידע מדוייק עבורי. כך אני ממליץ גם לכם - תמיד לבדוק האם המסר מהדהד לכם נכון - מדוייק עבורכם או שלא. זה טריקי כי אנחנו רגילים להקשיב החוצה ופחות פנימה, אך אם מתרגלים הקשבה פנימה, השריר חוזר לפעולה והילד / ילדה הפנימית שלכם ידעו לסמן לכם האם הידע מהימן, מדוייק עבורכם או לא.


הדעה המוצקה שלי על מחלת הסרטן: בעקבות הדחקת רגשות (יסוד מים) שלא היה להם מקום בגלגולים קודמים (מכל מיני סיבות שציינתי בסרטונים שלהלן), אדם משבץ את המחלה בתסריט חיו כדי שאם יהיה דילוג נוסף על חוויות רגשיות, המחלה תצוץ כדי לעצור את התנועה האוטומטית של אדם בחייו. העצירה נועדה לעורר את האדם כדי "שיעלה למקום גבוה" (כמו לימדו אותנו בניווטים בצבא), יתבונן על חיו וישאל: מה מתחולל בתוכי מבחינה רגשית? מדוע אני מתוסכל / כועס / מריר / רוטן / מרגיש אשם? מה מבקש לצאת מתוכי? מה מודחק אצלי? על מה אני שם טאבו ולא מוכן לוותר או לבטא? מה אני אוסר על עצמי?

לא תמיד התשובות תגענה באופן מיידי, ברוב המקרים נדרש תהליך התבוננות, כניעה למצב, השלמה איתו וחיפוש תשובות מתוך הוויה מתמסרת ולא מתוך לחץ להחלים. למרות שמתרחשת דרמה גדולה בחיים וטבעי שפחד יכנס וינהל את ההוויה, פעולה מתוך פחד רק תחמיר את המצב. תהליך ההתעוררות וההתמסרות לרצון לבירור פנימי, עשוי להאט או אפילו לעצור לזמן מה את המשך התחלקות התאים הסרטניים ועל ידי כך להפסיק את התפשטות המחלה.


בדיוק הפוך מאשמה חולי סרטן המסתובבים עם רגשי אשם מחמירים את מצבם. אשמה זהו רגש כבד (תדר נמוך) שזולל לנו אנרגיה וממש אסור לנו לתת לו מקום. אשמה עצמית קשה שבעתיים ומאוד מומלץ להתנקות ממנה. אשמה יוצרת תלות בגורמים אחרים ואינה מאפשרת לאדם לקחת אחריות, עצמאות והובלה פנימית. ברור שמסע מחלת הסרטן כבד, אך משמעמיסים עליו גם רגשי אשמה המצב האנרגטי הולך ומדרדר והסיכוי להחלים פוחת. אם יש אשמה עדיף לבקש סליחה פנים אל פנים מול האדם שאתם מרגישים אשמה כלפיו ואז לסלוח לעצמכם. אם אין אומץ אפשר לעשות זאת ללא נוכחותו על מנת לשחרר את רגש האשמה באופן מלא כדי שלא יאחוז בחולה. אין תלות בכך שהצד השני יסלח לכם. עשיתם את שלכם וביקשתם סליחה מעומק הלב. תגובת הצד השני אינה צריכה להשפיע, אל תתנו לה להכנס למרחב שלכם. לעיתים עידף להתרחק או להתנתק. במקום אשמה, אני מציע להכניס לדיבור הפנימי של אדם עם עצמו דיאלוג כזה:

  1. איזה נועז אני שלקחתי את הכלי הקשה הזה שנקרא מחלת הסרטן כדי לא לוותר לעצמי.

  2. איזה כיף שיש לי סוף סוף זמן לעצמי.

  3. איזה כיף שאני יכול לבחור מה לעשות כרגע עם חיי ושזו הזדמנות מצויינת לשינוי.

  4. איזה סקרן אני לקראת הדרך החדשה שנפתחה בפני.

  5. אין בי פחד למות, אם זה מה שנגזר עלי מה שנשאר לי אני עושה עד הסוף.

  6. אני לא מחכה לחזור לשגרה שהייתה לי קודם, עלי לשנות כיוון.

  7. כדאי לי להיות מודע לרגש בתוכי ולבטא אותו כמה שיותר, גם אם הסביבה לא ממש תאהב אותו.

  8. אני קשוב לעצמי ולמה עולה בי, כן כן אני קצת אגואיסט, אני חייב להיות כזה כדי לעבור את השיעור שניצב בפני.

  9. הפעם אני לא מוותר לעצמי.



דרכים שונות להשלמה רגשית (יסוד מים) אנשים מבטאים רגש בדרכים שונות והשלמת רגש מודחק יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים רבות. כדאי לבדוק מה מתאים לאדם ולאפשר לו לבחור. השלמה רגשית יכולה להתקיים באמצעות ביטוי אומנותי, יצירה מכל סוג: כתיבה, ציור, פיסול, ריקוד, נגינה, שירה, נגרות, גננות או כל תחום אחר שעולה בדעתכם ויביא לידי ביטוי את פנימיות הלב תוך כדי התהליך. אין צורך בצפייה לתוצאות שתעמודנה למבחן, עצם היצירה והקבלה שלה באהבה על ידי האדם היוצר החולה בסרטן, עשויה להשלים תהליך.


יש אנשים שישלימו תהליכים רגשיים על ידי חיבור אל הגוף: שינוי תזונתי, ספורט, אמונות לחימה, נשימות, טיפולי מגע, טיפולים במים ועוד. תוך כדי התהליך חשוב לעבד רגשית את מה שעולה, לבטא רגשות, לא לשמור בבטן. לתת דרור לכל רגש שעולה. ועכשיו האתגר הכי קשה הפעולה החדשה ושינוי אורח החיים לא כדאי שיעשה על תנאי כזה: "אני יוצא לדרך ומוכן לנסות, רק אם לאחר תקופה יהיה שינוי או הטבה / עצירה של המחלה". היציאה למסע היא לא כדי להביס את הסרטן, אלא כדי להשלים למידה רגשית. זהו תרגיל מורכב, אך אפשרי. הוא דורש התמסרות מוחלטת ו"שיכחה" מהסרטן. אני מציע שיח פנימי כזה: "הסרטן היה רק טריגר שנועד להוציא אותי למסע חדש בחיי, אם אני לא אחלים, לא נורא. אני יודע שעשיתי כמיטב יכולתי והשלמתי חלקים שחיכו הרבה שנים. יכול להיות שהסרטן הוא אקורד הסיום של חיי. אך מכיוון שאני יודע שפרק חיים מסתיים ולאחריו יתחיל פרק חדש, אני יודע שאין פרידה ותמיד אהיה עם אהובי גם בגלולים הבאים של חיי. חלקים בתוכי נצחיים ואני לא פוחד למות."

מה יכול להחזיק את תהליך השינוי מבחינה אנרגטית שיוביל לשינוי בגוף?

ברמה האנרגטית היסוד שיסייע לתהליך ההחלמה הוא מים - למידת רגש, חוויה רגשית, ביטוי רגשי. את התהליך צריכה ללוות יסוד האש (רצון) המניע כל נושא בחיים שלנו. צריך לרצות מספיק כדי להניע תהליך החלמה שלא ידעך. יסוד האוויר (חשיבה ושכל) צריך להבין את המצב ולנוח, ללא סערות ומחשבות יתר. התוצר האדמתי יהיה חיווט מחדש של התודעת האדם החולה, המערך הארגטי ישפיע על מערכות הגוף ותחל יצירה של תאים בעלי מטען אנרגטי חדש. כתוצאה מכך גידולי הסרטן יעצרו או יעלמו בהדרגה.

סרטן יכול להיות גם פתח יציאה מהחיים

על פי חוזה הנשמה, סרטן יכול להיות פתח יציאה מהחיים גם אם אדם משלים למידה רגשית וכבר אין לו מה ללמוד בגוף. המצב השני הוא שחולה סרטן לא הצליח ללמוד ולהשלים תהליכים רגשיים ובמקרה כזה יסתיימו חיו והוא יבוא לגלגול או גלגולים נוספים להמשך למידה. האפשרות השלישית היא שאדם מסיים למידה רגשית ומחלים מהסרטן כאשר הוא מתפנה ללמידת המשך החוזה הנשמתי שלו. בכל מקרה נדרשת סבלנות והתמסרות לתהליך. תודעת האדם פועלת מהר יותר מהגוף הפיזי ולמרות הציפייה שתהליך ההחלמה ירוץ מהר, לוקח זמן לגוף לקבל את השינוי ולזרום איתו.


סוגי סרטן שונים ומה יצר אותם - לפי האינציקלופדיה של אילנה רוגל על רוח וחומר


לטעמי האינציקלופדיה הזו, חשוב שתהיה בכל בית משום שהיא מאגדת בתוכה הסברים מופלאים על חיבורים בין גוף החומר שלנו והקשר למצבים רגשיים - נפשיים ולמחלות שונות. יש בה הסבר על הרמה האנרגית של מזון, אסטרולוגיה, תחילת הבריאה עוד. סיכמתי בקצרה 3 סוגי סרטן והחסר הרגשי שמניע אותם על פי האינציקלודפיה.


סרטן הדם, לוקמיה קשור לאנמיה ולחוסר זרימה חופשית בהתאם למציאות החיים. זהו אדם המחייב את עצמו לסביבה ושוכח את עצמו ורצונו, חוסר יכולת לחיות בזרימה וחופש. המעמסה יוצרת מלחמה פנימית בין רצון לרצות את הקרובים מול הקשבה לעצמי. תחושה של תבוסה פנימית וכישלון יוצרים את המחלה. הוויה זו זורמת בדם ויוצרת את המחלה.


סרטן במעי הגס מייצג חוסר יכולת של אדם להכיל כעסים, חוסר יכולת להתנקות מפסולת רגשית. פחד להביע כעס עשוי להביא אדם להתפרצויות זעם או להפנמת כעסים ושמירתם בתוך עצמו. חוסר יכולת לעבד את המציאות, לעכל אותה בצורה בריאה המאפשרת המשך התפתחות.

סרטן העור

מייצג רגישות יתר, חשיפה ללא יכולת הגנה מול המציאות או אטימות יתר מול המציאות. חשיפה יתרה מאפשרת רמיסת האדם וביטול רגשותיו על ידי הסביבה. יש קושי לסנן את המציאות, מה שייך אליו ומה לא. כך נוצר ביטול רצון פנימי. מאידך נוקשות רגשית שלא נותנת לרגש לצאת ומחזיקה פחדים, עלבון, עכסים מונעת זרימה ויוצרת סרטן. ישנו קושי להגדיר את העצמי.


מאחל לכם המשך התפתחות וצמיחה חרף אתגרי המחלה.

החלמה מהירה 🙏

88 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page