בקורס תודעת העל אנו לומדים כיצד נשמה בונה את תסריט החיים לקראת גלגול בגוף הפיסי. באחד משלבי הבנייה ישנה עצירה במישור הביניים (אסביר עליו בפוסט נפרד) ושיבוץ הנאות שאמורות לתמוך בחיים שלנו בגוף. נשמה בוחרת הנאות הקשורות ביסוד המים (רגש), תענוגות כמו: נטייה לאהוב דברים מתוקים, משיכה לאסתטיקה, הנאה מספורט, אהבה לאוכל, נטייה להתמכרויות ועוד בהתאם לנושאים שאהבה בגלגולים קודמים.
תפקיד ההנאות הוא לתמוך בתסריט החיים שלנו, אך הוא לא שלב בהתעלות רוחנית ועליית התדר ישנם אנשים שרצים אחרי הנאות החיים כמו מכורים. עובדים כדי לממן הנאות, משקעים כסף רב בהנאות, הופכים את ההנאה כאמצעים להפגת מתח ובריחה משגרת חייהם האפורה. קל מאוד להיסחף אחר הנאות החיים מפני שהן נותנות סיפוק מיידי. אך הנאות כשלעצמן אינן מפתחות אותנו בתסריט החיים, הן רק כלי עזר - ממתק שנועד לתמוך בנו במסע. בשלב כזה או אחר אנו ממצים הנאות מסויימות ומחפשים הנאות אחרות. הנאות הן חיפוש חיצוני להשלמה של משהו שחסר לנו בפנים. אך לא ניתן למלא את החוסר הזה בהנאות, אלא בצמיחה והתפתחות.
התמסרות להנאות וסגפנות
היו תקופות באנושנות בהן תרבויות שונות הפכו את ההנאות למהות החיים. בתקופה הרומאית למשל היו מקדשי נהנתנות (הדוניזם ביוונית - הדון = עונג), בהם נהגו לאכול בלי שובע, לעסוק במיניות ללא גבולות, קידוש כל השקשור בהנאות והרחקת כל מה שמעורר כאב. אנשים אלה לא הצליחו להתעלות מבחינה רוחנית מכיוון שהנאות עובדות על החלקים הנמוכים של המרכזים האנרגטיים של האדם ואילו התעלות רוחנית, חיבור ועלייה בתדר קשורים במרכזים הגבוהים של הנשמה שלנו ולמרחבים שמחוץ לגוף הפיזי.
לעומת קידוש נושא ההנאות היו תרבויות שסגדו לסגפנות, התנזרות ומניעת עונג - במקדשי התרבות הטיבטית, ביהדות, נצרות, האסלאם, ההינדואיזם והבודהיזם. תענית יוצרת "סיר לחץ" פנימי, מניעה של פורקן הנאתי ואף היא מהווה סטייה מהיכולת להתעלות רוחנית. בשלב מסויים סגפנות יוצרת רצון כל כך עז לפורקן אשר יוצא בסתר, הרבה פעמים צורה פוגענית כלפי הסביבה.
ועם זאת, כל מקרה לגופו! יש נשמות שבאות לחקור סגפנות וזהו תסריט החיים שלהן ומצד שני נשמות שבאות ללמוד ולחקור נהנתנות. כשהן מסיימות למידה הן חוזרות למרכז וקיצוניות משני הצדדים מפסיקה להעסיק אותן.
הפעלת מצבר ההנאות שלנו בצורה מאוזנת
האיזון הנדרש הוא הפעלת מצבר ההנאות שלנו כך שיתמוך במהלך החיים, אחרת החיים יבשים והזרימה האנרגטית מוגבלת. יסוד המים (רגש) חייב ללוות כל תהליך ההתפתחות במידה מספקת. ללא רגש לא נכנסת אהבה לפעולות שלנו ופעולה ללא אהבה אינה מפתחת את הולוגרמת החובה שלנו.
רבים בתקופה שלנו נכנסים לפעולה "על אוטומט", עובדים כדי לפרנס, חיים כדי לשרת אחרים ושוכחים את ההנאות והרצונות הפנימיים. ההרגל הזה דוחק את העיסוק בהנאות לשולי החיים ומזמן תסכול, ריקנות, עצב ואפילו דיכאון. רבים שפגשתי לא זוכרים מה מהנה אותם, שכחו שהחיים הם משחק.
נצלו היטב את מצבר ההנאות שלכם. הרגישו בסדר להתמסר להנאות הייחודיות שלכם גם אם הן נראות מוזרות לסביבה. זכרו שהנאה נועדה לתמוך בכם ואם הוא הופכת לחלק אינטגרלי מהעשייה המקצועית שלכם זכיתם!